יוצר-סרט-צופה

ישנן דרכים רבות להגדיר את הקולנוע התיעודי ולהבדילו מהקולנוע העלילתי: אפשר לדון באמצעי הייצור, בצורת ההפקה, במחויבות למושגים כמו "מציאות" ו"אמת", וניתן גם לנסות להגדיר את המדיום תוך התמקדות בחוויית הצפייה. האם קיימת חוויית צפייה "תיעודית" מובהקת? במה היא שונה מחווייתו של אותו צופה כאשר הוא צופה בסרט עלילתי?

בבסיס חוויית הצפייה בסרט תיעודי עומדת ההכרה של הצופה שהוא חווה סרט שהבסיס שלו, חומרי הגלם שלו, מהותו, הם ייצוגם של אנשים או מאורעות שהתרחשו תוך שימוש בדמות עצמה, במאורע עצמו או בייצוג מיידי שלהם. הידיעה שאם אדם מת על המסך בסרט שלפנינו, מדובר במוות "אמיתי" שהתרחש אל מול המצלמה הדולקת ולא בייצוג של מוות באמצעות שחקן, שאחרי שתכבה המצלמה יקום ממותו, היא ה"פרודקשן ואליו" הדוקומנטרי. ההכרה היא שמכתיבה את התפישה של הדימויים, את נכונות הצופה להשלים פערים, את עוצמת השיח שהסרט עשוי לעורר ועוד.

הגיליון הבא של תקריב יוקדש למשולש יוצר-סרט-צופה, תוך התמקדות בשאלות על מהות חוויית הצפייה וההשפעה של המדיום על הצופים.

אנו מזמינים כותבים מתחום ביקורת הקולנוע ומחקר התרבות להתייחס לשאלות הקשורות במשולש זה, לחוויית הצפייה כפי שהיא כיום, להיסטוריה שלה, למחקרים ולתיאוריות שפותחו סביבה ואף להרהור על עתידה של הצפייה כאחד מעמודי התווך של החוויה האנושית.

להשתמע,

רענן אלכסנדרוביץ, עורך,

רן וענת.

r.alexandrowicz@gmail.com