טכנולוגיות חדשות – קולנוע חדש?

בשנות ה-60, יציאתן לשוק של מצלמות חדשות קלות לנשיאה, הטייפ המגנטי והפילם הרגיש יותר לאור שינו את פני הקולנוע ואת מעשה התיעוד. "זה היה חופש! לעזאזל הטרייפוד, לעזאזל הדולי", הצהיר ריצ'רד ליקוק, מחלוצי הקולנוע הישיר. טכנולוגיות התיעוד חדשות שינו ללא היכר את היחס שבין מתעד למתועד, את עבודת הצלם, את המיידיות של התיווך ואת תחושת הזמן והמרחב של הקולנוע. הם הביאו אל המסך את חיי היומיום, את ההתבוננות ואת היכולת לחדור היישר ללב המאורע המתועד. הם הולידו שפה קולנועית חדשה ושחררו את הקולנוע לא רק מנייחות החצובה, אלא גם מכבלי הממסד. החופש שהעניקה הטכנולוגיה החדשה היה רוח התקופה. הוא הדהד את צימאון הקהל לקולנוע מחוספס, יומיומי, לגיבורים אמיתיים, לקריסת המלאכותיות ולשינוי חברתי-פוליטי עמוק.

העשור האחרון מציב אותנו שוב בפני סופה של שינויים טכנולוגיים, ואִתם הצורך להגדיר מחדש את הצורה הקולנועית, את האופן שבו הקולנוע מספר סיפורים, ואת יחסיו עם מוקדי הכוח ומשטרי הייצוג. שינויים אלו משפיעים לא רק על האופן שבו אנו חווים את ההווה שלנו, אלא גם על האופן שבו אנו בוחנים את העבר ומדמיינים את העתיד. בגיליון שיוקדש לטכנולוגיות חדשות בקולנוע נבקש לסקור את השינויים שעובר הקולנוע בהשפעת הטכנולוגיה.

גיליון זה יוקדש לעיסוק, בין השאר, בשאלות כיצד השפיעו טכנולוגיות שימור חדשות על עלייתו של הארכיון כמוקד לעבודה תיעודית; כיצד שינה הצילום הדיגיטלי את צירי הזמן והמרחב הקולנועיים, יצר נקודות מבט חדשות ומתח את הגבולות שבין תיעוד לבדיה; כיצד מנכס קולנוע תיעודי טכניקות צילום ביטחוניות כגון מצלמות מעקב ורחפנים; כיצד טכנולוגיות הקלטה ועריכת סאונד חדשות משנות את המרחב של אולם הקולנוע; כיצד משנות פלטפורמות הפצה דיגיטליות את האופן שבו אנו צורכים קולנוע ומגיבים אליו; וכיצד רווחתו של התיעוד בימינו והפיכתו של כל אחד למתעד בפוטנציה שינתה את תפקידו החברתי של הקולנוע התיעודי והעמידה בסימן שאלה את מקומו של הקולנוען.

עורכת: לליב מלמד

רן וענת.

lalivmel@gmail.com