בית: סימבולי, ממשי, מקודש

גיליון מס' 17 של כתב העת תקריב הוא פרי שיתוף פעולה בין תקריב לבין מכון ון ליר בירושלים. עורכות-אורחות: ד״ר יוכי פישר, רונה ברייר-גארב

הגיליון מבקש לחבר בין מושג הבית הממשי והסימבולי לבין מושג הקדושה – מושג שריבוי מופעיו ומשמעותם בימינו הם בין הנושאים המרכזיים שמכון ון ליר יעסוק בהם בשנים הקרובות.

המושג בית ממלא תפקיד מרכזי ביצירת קדושות ובחילולן. הכמיהה לביתיות, כמו גם החשש מה"מאוים" האל-ביתי, יכולים להיות מובנים גם כמטפורה לקדושה המושכת והשורפת בה בעת (קדושת המשפחה, קדושת האם/האישה כ"מלאך הבית", קדושת הפרטיות במרחב הביתי וקדושת הילדים).

בהקשרים היסטוריים ותרבותיים שונים הופכים המושגים בית (הסמלי או הממשי) וקדושה למושגים המחליפים ומשלימים זה את זה. בסיפור הלאומי דימויי הבית חורגים מהפרטי ומורחבים לחללים ולטקסים קולקטיביים. הבית הממשי – זה שנעקרים ממנו, זה שנאלצים לנטוש אותו או זה שמתעקשים להיאחז בו – מקבל ממד סימבולי של קדושה, ומכאן המונח "קדושת הבית" בשפה הלאומית הישראלית. חורבות של בתי כנסת עתיקים מסמלים תקומה לאומית חילונית, ובתים שנעזבו במסגרת הסדרים פוליטיים או מלחמות הופכים למקדשים סימבוליים.

במידה רבה, מושגי הקדושה טומנים בחובם סתירה המאפיינת את המודרניות בכללה: סתירה בין השאיפה הליברלית לאינדיבידואליות, לייחודיות, לחירות המחשבה ולהשמעת קול וסיפור פרטי מחד גיסא, לבין המשיכה להשתייכות לקבוצה, לרצף היסטורי ולרגש קולקטיבי מאידך גיסא. שתי המגמות האלה מתקיימות במקביל תוך כדי ערבוב בין מה שמוגדר הקדוש/הנשגב החילוני לבין הקדוש/הנשגב הדתי.

המקום הקדוש מושתת על מסתורין ועל סתירות פנימיות בין השאיפה להתאחדות עם הקדושה לבין רתיעה וסכנה של קרבת יתר אליה. המסתורין מאפיין גם את הבית הבורגני, המגלם את השאיפה לאינטימיות ולביטחון אך בה בעת טומן בחובו את החתירה תחת יסודותיו שלו ואת הערעור על עצם היתכנותו. גם מושג הבית הלאומי, הנתפס כקדוש, מכיל את המתח בין שאיפה לאחדות והרמוניה לבין כוחות מבדלים ומאיימים; כך לדוגמה בתי העלמין הצבאיים, "בית נכות" (מוזיאון לאומי), הר הבית והכותל מכילים סתירות אלה.

האם קדושה מחייבת אלוהות? האם יש צורך באלוהות או בנשגב כדי להבין קדושה המיוחסות למקום מחולן (למשל מקום מחולן ביתי, אתר הנצחה או מוזיאון)? האם וכיצד יכולה היצירה הדוקומנטרית לייצר אפשרויות להבנות חדשות ושונות של הביתיות ושל הקדושה בימינו?

גיליון מס' 17 של כתב העת תקריב, שיוקדש לחיבור בין בית לקדושה, יעסוק במגוון "בתים" ומוסדות שהם נשאים סימבוליים וממשיים של קדושה דתית ומחולנת, החל מבתי כנסת ובתי כנסיות, דרך בתים לאומיים ממשיים וסימבוליים – אנדרטאות, מוזיאונים, בתי עלמין ובתי "יד לבנים" – ועד קדושת הבית הפרטי והמשפחה.

הקולנוע עוסק בקדושה דרך החיפוש האמנותי אחר הנשגב (או היפוכו – הבזוי, השפל). נבקש לבחון אֵילו אמצעים אמנותיים מייצרים בסרט תחושה של קדושה/נשגבות בהקשר לבית, או להפך: כיצד סרט יכול לחתור תחת אתוס הקדושה של בתים ממשים וסימבוליים, מוסדות ומושגים. איך משתתף הדימוי הקולנועי בנשיאת הערכים של הקדושה הביתית?

הצעות למאמרים המרחיבים את הדיון בכל היבט ניתן לשלוח במייל לעורכות הגיליון עד 30.6.2018, ronnab@vanleer.org.il