מאת: מתן טל
אי שם בשנת 2020, בעידן הקורונה, כבר לא יכולתי לצאת מהבית ולתעד את העולם החיצון. מצאתי את עצמי מבלה שעות בצפייה ביוטיוב. יום אחד נזכרתי מחדש בערוץ היוטיוב של כריס מרקר, שגיליתי אותו אי שם ב־2006. מתוך יצר נוסטלגי נכנסתי שוב לערוץ וצפיתי בסרטים הקצרצרים שהעלה לשם עד מותו ב־2012. במהלך הצפייה, קראתי גם את התגובות שהשאירו לו על הסרטונים.
ובכן, מכיוון שמדובר בערוץ עתיק ונסתר, כזה שאין לאלגוריתם סיבה לקדם, לכל סרטון היו לעיתים רק שתיים, שלוש או עשר תגובות לכל היותר. ואז הבחנתי בתופעה מוזרה: חלק מהתגובות היו ביזאריות וחזרתיות, אך הן לא היו תגובות של בוטים, אלא של בני אדם אמיתיים עם דפוס אובססיבי, מסתורי וקריפטי. התגובות חזרו על עצמן בכל סרטון של מרקר, וגם באחרים שלא הוא פרסם, אך היו קשורים אליו. בעיקר בלטה תגובת האימוג׳י של חתול, שמרקר כל כך היה מזוהה עמו 😿.
מה משמעות כל זה? פתאום נדלקה לי נורה, ופתחתי בתיעוד תחקירני־בלשי ברחבי האינטרנט, כמו בסרט בלשים, אבל פילוסופי, שמתרחש כולו על גבי מסך מחשב. באותה התקופה כלל לא הכרתי את ז׳אנר ה־Desktop Documentary (תיעוד המתרחש כולו על פני מסך מחשב), ופעלתי לחלוטין מתוך אינסטינקט. תיעדתי את מסע החקירה הווירטואלי שלי בעקבות רוחו של מרקר ומעריציו האובססיביים.
כך נולד הסרט The Invnetion of Chris Marker , וכך התאהבתי מחדש במרקר, שבמובן מסוים הכרתיו קודם כול כיוטיובר, עוד לפני שראיתי אותו כקולנוען.
מתן טל הוא יוצר סרטי מסה ותוכן דוקומנטרי ניסיוני. עבודתו נעה בין תיעוד לבדיון, ומתמקדת בשאלות של זיכרון, תודעה והיחס שבין העולם הווירטואלי למציאות היומיומית.
סרטו... קרא עוד
