קולות קוראים ליוצרים/ות ולכותבים/ות בתמיכת קרן מקור והקרן החדשה לקולנוע וטלויזיה

הצעה ראשונית למאמר (עד 400 מילה): 17 אוקטובר 2026

רקע: הדיוקן מלווה את התרבות החזותית במשך אלפי שנים כניסיון לייצג לא רק את מראהו של אדם אלא את זהותו, מעמדו ועולמו הפנימי. עם המעבר לקולנוע נוספו לו תנועה, קול ומשך: האפשרות להתבונן ולהקשיב לאדם פועל ומשתנה, לעמת עבר והווה ולבנות את דמותו מתוך מחוות, יחסים, סתירות, הקשר תרבותי והיסטורי, וחומרים שנותרו אחריו.

הגדרת הדיוקן הקולנועי היא חמקמקה. לא כל סרט הסובב סביב אדם יוצר בהכרח את דיוקנו. בניגוד ל״דמות״, המוגדרת במידה רבה באמצעות מקומה בנרטיב, והאופן בו היא משרתת אותו, בדיוקן זהותו של הסובייקט נעשית מושא לחקירה: מיהו וכיצד אפשר להתקרב אל אישיותו, עולמו וסתירותיו באמצעות הקולנוע.

הגבול בין דיוקן לביוגרפיה, מטושטש גם הוא לעתים, והשניים עשויים להשתלב זה בזה. בעוד שהביוגרפיה שואפת לסיפור חיים שלם ורציף, הדיוקן עשוי להיבנות דווקא מתוך מקטעים, מפגשים, ארכיון ורגעים שבהם נחשפים אופיו ועולמו של המצולם. הספרות המחקרית על הדיוקן הקולנועי מדגישה את הפרגמנטריות הזאת ואת יכולתם של זמן, קול וריבוי נקודות מבט להציג זהות כמתהווה ולא כנתון קבוע. הדיוקן עשוי לעסוק בחייו של אדם אנונימי לחלוטין או בדמות ציבורית, באישיות יוצאת דופן, באדם המזוהה עם מקצוע או תפקיד, או בדמות שהפכה לסמל תרבותי או היסטורי.

על רקע מערכת הבחירות הקרובה, מקבלים משנה דחיפות גם דיוקנאות של דמויות פוליטיות וציבוריות המזוהות עם קשת רחבה של תפיסות עולם: אוטוריטריות, ניציות, דמוקרטיות־ליברליות, ובעלות עמדות שונות כלפי זכויות אדם. דיוקנאות כאלה מאפשרים לבחון כיצד אישיות, אידיאולוגיה וכוח נשזרים בפרסונה הציבורית, וכיצד הקולנוע מסבך או מחזק את הדימוי שנבנה סביבה. בתוך כך הם חושפים גם את היחסים בין מצלם למצולם ואת יחסי הקרבה, הכוח והפרשנות הכרוכים בכל ניסיון לייצג אדם אחר.

נושאי המאמרים: אנו מזמינים הצעות לטקסטים שיבחנו את הדיוקן בקולנוע הדוקומנטרי: פורטרטים של דמויות ציבוריות ופוליטיות; דמויות הנבנות מתוך תפקיד חברתי והמתח ביניהם; דיוקן עצמי; דיוקנאות הנבנים מתוך ארכיון או לאחר מותו של המצולם; והאופנים שבהם זמן, צילום, עריכה, קול ויחסי הכוח יוצר־מצולם מעצבים סובייקטיביות. נשמח גם להצעות הבוחנות את גבולות המושג: האם ניתן ליצור דיוקן של קבוצה, מקום או ישות לא־אנושית, ומה נדרש מהקולנוע כדי שהייצוג שלהם יהיה לדיוקן ולא רק לתיעוד? ובנוסף, כיצד יש להתייחס לדיוקנאות הנבנים באמצעות מניפולציה מוקומנטרית ומשחקית, מודעת ומתוחכמת? מאמרים העוסקים באסטרטגיות בימוי, צילום ועריכה של יצירות מרכזיות, קלאסיות ועכשוויות, מהארץ והעולם, וכן בגוף עבודתם של יוצרים, יתקבלו בברכה, בכפוף לשיקולי מערכת תקריב.

פרטים: הצעות לטקסטים (תקצירים עד 400 מילה) יתקבלו עד 17/10/2026 למייל: takriv.journal@gmail.com

הגשת יצירות: 20 נובמבר 2026

רקע: הדיוקן הקולנועי מייצג את זהותו, מעמדו ועולמו הפנימי של אדם באמצעות תנועה, קול ומשך. הוא עשוי להיבנות מתוך התבוננות בחיי היומיום, יחסי הכוח בין מצלם למצולם, ארכיון, זיכרונות, מחוות ויחסים. לעתים הוא מעורר דיון על הפער שבין הדמות הנחשפת בסרט לבין הפרסונה שלה מחוצה לו.

נושאי היצירות הדוקומנטריות: אנו מזמינים להגיש סרטים קצרים, וידאו-ארט ומסות קולנועיות במגוון סגנונות ומבעים, היוצרים או בוחנים דיוקן של אדם: דמות אנונימית או ציבורית, אמן או אמנית, או דיוקן עצמי. נשמח גם לעבודות ניסיוניות הבוחנות את גבולות הדיוקן ואת האפשרות ליצור דיוקן של קבוצה, מקום או ישות לא־אנושית. על רקע מערכת הבחירות הקרובה, נקדיש תשומת לב מיוחדת ליצירות הבוחנות את דמותם של מנהיגים ודמויות ציבוריות ואת המתח שבין אישיותם, תפיסת עולמם והפרסונה הפוליטית שלהם. העבודות ייבחנו וייבחרו בהתאם לשיקולי מערכת תקריב. אורך היצירות: עד 30 דקות.

להרחבה על נושא הגיליון ועל השאלות שבמרכזו, ניתן לעיין גם בקול הקורא לכותבים/ות.

פרטים: יוצרים/ות מתבקשים לשלוח עד לתאריך 20/11 קישור לקטע הווידאו, בצירוף סינופסיס (עד 400 מילים) הכולל:
•  התייחסות לנושא הגיליון
•  פרטים על היוצר/ת
•  הצהרת כוונות: הסבר על הרעיון והעשייה.

מייל למשלוח: takriv.journal@gmail.com