La cour de l'ancienne école*
מאת: וו.ג. זבאלד
אחרי שנשלחה אלי התמונה הזאת בדצמבר של השנה שעברה בלוויית הבקשה המנומסת שאולי אוכל למצוא דבר-מה הולם להגיד עליה, היא שכבה על שולחן הכתיבה שלי כמה שבועות, וככל שהאריכה לשכב שם וככל שהרביתי להסתכל בה, כך התחזקה הרגשתי שהיא נסגרת בפני, עד שהמטלה הפעוטה כשלעצמה הייתה למכשול בל יעבור המתנשא מולי.
אלא שאז, יום אחד בסוף ינואר – לרווחתי הרבה – נעלמה פתאום התמונה מן המקום ששכבה בו, איש לא ידע לאן. בחלוף זמן מה, כשכבר כמעט נשתכחה ממני, צצה שוב פתאום במכתב מבּוֹניפַצ'ו שבו הודיעה לי מדאם סֶרַפִין אַקוואוִיוָה, שעמה אני עומד בקשר מכתבים מאז הקיץ הקודם, שבציור המצורף למכתבי מ-27 בינואר בלי פרטים נוספים – שיעניין אותה לדעת איך הגיע אלי – מופיעה חצר בית הספר הישן של פּוֹרטוֹ וֶקיוֹ שבו למדה בשנות השלושים. עוד היה כתוב במכתבה של מדאם אַקוואוִיוָה שפּוֹרטוֹ וֶקיוֹ הייתה אז עיר מתה למחצה, רדופת מלריה תמידית, מוקפת בקרקעות מלוחות, בביצות ובסבך צמחייה ירוקה לא-חדירה. פעם בחודש לכל היותר הייתה מגיעה לשם אוניית משא חלודה מליבוֹרנו כדי להעמיס על סיפונה קורות של עץ אלון מן הרציף. לבד מזה לא אירע דבר, הכול רק הוסיף להתנוון ולהרקיב כדרכו זה מאות בשנים. בסמטאות שרר תמיד שקט מהלך אימים מאחר שמחצית האוכלוסייה דמדמה לה מוכת קדחת בבתים או ישבה בפנים צהובות ושקועות על המדרגות ובפתחי הבתים. אנו, ילדי בית הספר, כותבת מאדאם אקוואוִיוָה, היות שלא הכרנו שום דבר אחר, לא הבנו כמובן כמה חסרי תוחלת הם חיינו בעיר הזאת, שלא הייתה ראויה כלל למגורים בשל קדחת הביצות, כפי שקראו לה אז. גם אנחנו, כמו ילדים אחרים באזורים שגורלם שפר עליהם יותר מגורלנו שלנו, למדנו קרוא וכתוב וחשבון ואנקדוטות כלשהן מעלייתו ומנפילתו של הקיסר נפוליאון. מזמן לזמן היינו משקיפים החוצה מבעד לחלון אל מעבר לחומת חצר בית הספר ומעל שוליה הלבנים של הלגונה, אל האור המסנוור שריצד במרחקים מעל הים הטירֶני. חוץ מזה, כך חתמה מאדאם אקוואוִיוָה את מכתבה, אין לי כמעט כל זיכרון משנות הלימודים בבית הספר, רק שהמורה שלנו, הוּסאר לשעבר ששמו טוּסֶן בֶּנֶדֶטִי, היה אומר תמיד כשרכן מעל שיעורי הבית שלי:
** Ce que tu écris mal, Séraphine! Comment veux-tu qu'on puisse te lire?
* צרפתית: חצר בית הספר הישן.
** צרפתית: את כותבת כל כך רע, סֶרַפִין! איך את רוצה שמישהו יקרא את זה?
הסיפור באדיבות הוצאת כתר
