על הגיליון

בגיליון מס' 7 של תקריב בחרנו לעסוק בסוגיית ה"גיבור" בקולנוע הדוקומנטרי. מושג מיתולוגי, כזה שתסריטאים, סופרים ובמאים הופכים בו ללא הרף. התרבות האנושית מחפשת את הגיבור שלה מראשית ימיה: בתורה הגיבור הוא זה הכובש את יצרו, אריסטו קובע בספרו "פואטיקה" שגיבור הוא מי שמידותיו הן מעל הממוצע האנושי, ובקולנוע הקלאסי הוא אמור לעבור התפתחות ושינוי. הרצון ללכוד את אותו גיבור ולתת לו לשאת את היצירה על כתפיו החסונות או הדלות הוא משאת נפשם של היוצרים. הם כותבים אותו, משחקים ומצלמים אותו.

בקולנוע הדוקומנטרי, הבנוי לרוב מחומרי מציאות, סוגיית הגיבור מעלה מגוון שאלות ברובן אתיות, שכן אין אנו יכולים להמציא אותו, לכתוב אותו או לדמיין אותו, אנחנו צריכים לגלות ולמצוא אותו בתוך מציאות החיים. מהו או מיהו אם כן אותו גיבור דוקומנטרי, שבניגוד לאחיו הבדיוניים חי ופועל בעולם המציאות ולא רק בעולם של הסרט? מעניין לגלות שהגיבור בסרטים הדוקומנטריים הוא לא פעם האנטי-גיבור, חסר הייצוג, זה שמועלם אולי במתכוון מהמרחב הציבורי. בגיליון זה אנחנו מבקשים לחקור את אותו גיבור חמקמק ולבדוק כיצד לוכדת המצלמה הדוקומנטרית את גיבוריה, כיצד היא מעצבת אותם ועל אילו ערכים היא בונה את דמותם.

לליב מלמד ומירב פרץ ניגשו שתיהן לסרטו מעורר המחלוקת של ג'ושוע אופנהיימר מעשה בהרג, שגיבוריו הם רוצחי המונים, וחזרו עם תובנות הפוכות. פרץ, המסיימת את הדוקטורט שלה בלימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, מתווכחת עם אופנהיימר וטוענת שסרטו, המשחזר את מסע ההרג שבו נרצחו באכזריות למעלה ממיליון איש באינדונזיה בשנות השישים של המאה הקודמת, מתרחק באופן מטריד מיסודות העבודה הדוקומנטרית. לטענתה, אופנהיימר מנתק את גיבוריו הרוצחים ממעשיהם המפלצתיים ובכך חוטא לעשייה הדוקומנטרית ויוצר יצירה קולנועית מפוקפקת. מלמד, המסיימת אף היא את עבודת הדוקטורט שלה בלימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק, בוחנת במאמרה את מעשה בהרג דרך שאלת ייצוג הג'נוסייד בקולנוע הדוקומנטרי ועד התחבולה הממשמעת של הסרט: שימוש בהמחזה של מעשי ההרג. מלמד טוענת שאופנהיימר משתמש במצלמה לא כאמצעי המסגיר אמת, אלא ככזה המסגיר תודעה וחושף את העיוות או האבסטרקציה שמאפשרים את הזוועה.

מעניין שמיד לאחר הבכורה של אופנהיימר הוצג בפסטיבל קאן השנה סרטו האחרון של קלוד לנצמן אחרון הלא-צדיקים, העוסק בדמותו המטרידה של בנימין מורמלשטיין, אחרון ראשי מועצת היהודים של גטו טרזיינשטט. במאמר שתורגם במיוחד לתקריב מכתב העת הצרפתי "מחברות הקולנוע", בוחנים דוקטור אריאל שוייצר ועורך כתב העת ז'אן-פיליפ טסה את הסרט, וטוענים שבסרטו האחרון לנצמן נוטש את השפה החמורה והמדויקת שאפיינה את סרטיו הקודמים, נטישה הפוגמת באיכות הסרט.

בחרנו לראיין את נורית אביב בגיליון זה, שסרטה החדש בשורות, העוסק בשלוש הגיבורות המקראיות שרה, הגר ומרים המתבשרות על לידת בניהן, יוצא להקרנות מסחריות בארץ בחודש ינואר. בראיון שערכה אתה ענת אבן היא מספרת על תהליכי העבודה שלה ועל המחקר הצורני והאינטלקטואלי שהיא עורכת בסרטיה. רם לוי, גיבור סרטו האחרון ואם נניח, לרגע, שיש אלוהים, הרגיש צורך ללוות את סרטו החדש לאקרנים במכתב אישי ולשתף אותנו בדילמות ובמחשבות שליוו את עשיית הסרט.

סרט מרתק נוסף שנחשף השנה הוא לויתן, סרטם של לוסיין קסטיין-טיילור ווֶרֶנה פָראבל. עידו לויט מציע פרשנות מפתיעה לסרטם של שני האנתרופולוגים-קולנוענים, שהופק במסגרת מעבדת התחושות האתנוגרפית של אוניברסיטת הרווארד, שמטרתה המוצהרת היא יצירת אמנות החוקרת את החוויה החושית של "היות בתרבות כלשהי". הסרט עוקב באופן אקספרסיבי ומקורי אחר חבורת דייגים העובדת על ספינת דיג בלב ים. כדי להבין את לויתן, לויט חוזר לאיוב, הובס ומלוויל.

פרופ' אבנר פייגנלרנט חוזר ליוצר ולמורה הגדול של הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי, דוד פרלוב, שהשנה אנו מציינים עשור למותו. פיינגלרנט בוחר לקרוא את יומן ויומן מעודכן קריאה לקניאנית, וטוען שאלו הם סרטי מסע של היוצר/הגיבור בעקבות האם.

שני מאמרים בגיליון הם תוצאה של שיתוף פעולה בין תקריב ליום העיון הבינלאומי בנושא "הגיבור הדוקומנטרי" שנערך בפסטיבל ירושלים האחרון. ארנה רביב, דוקטורנטית בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, דנה בפנים של הגיבור דרך משנתו של הפילוסוף עמנואל לוינס. ד"ר רוברט סינרברינק מאוניברסיטת סידני טוען לשלושה טיפוסים של הגיבור הדוקומנטרי: הקולקטיבי, האוטוביוגרפי והכלל-אנושי, ובוחן את המושגים הללו דרך הסרטים ימי גיוס של עידו הר, בטון של נורית קידר, 7 הסלילים של יונה וולך של יאיר קדר והאגדה על ניקולאי וחוק השבות של דוד אופק.

ולבסוף, פרופ' יערה בר-און, היסטוריונית וחוקרת תרבות ונשיאת מכללת אורנים שבקריית טבעון, כותבת על החלוצות, סרטה האחרון של מיכל אביעד. בר-און מתבוננת בסרט מנקודת מבט אישית – סבתה חייתה שם כחלוצה באותן שנים, וכותבת על גדוד העבודה והחיים בעמק.

גיליון מס' 8 של תקריב יצא לאור ביוני-יולי 2014, ויעסוק במערכת היחסים בין הקול והתמונה ובעיצוב הפסקול בקולנוע הדוקומנטרי. הזמנו את יונתן בר-גיורא, מוזיקאי וראש מסלול פסקול במחלקה לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר, לערוך את הגיליון.

קריאה מהנה

רן וענת