מפגש בלתי־צפוי עם גופת לווייתן שנפלטה אל החוף מושך סקרנים, אנשי מקצוע ומצלמות. דרך תגובותיהם של הנוכחים והזיכרונות שהם נושאים מן האירוע, הסרט מתבונן במפגש הטעון בין גוף חייתי מת, מבט אנושי והדיאלוג המתמשך בין חיים למוות.

מסע בעקבות יומניו של עמית גפן, צפר מושבע שמת בגיל 21 ממחלה נדירה. דרך התצפיות שתיעד מילדותו ושיחות עם קרוביו עולה השאלה: מדוע נער היודע שימיו ספורים בוחר להקדיש את זמנו להתבוננות ממושכת בציפורים, ולקטלוג סובלני של העולם סביבו? תיעוד של אדם נוכח-נעדר, ממש כמו הציפורים שנפשו יוצאת אליהן.

מכתב פרידה אישי מכלבה שנאספה כגורה פצועה והפכה לשותפה לחיים. דרך זיכרונות מצולמים, רגעי קרבה ושגרה משותפת, הסרט מתבונן באהבה ובחמלה בזמן החולף ובקשר העדין שבין אדם לחיה.

בעבודת הוידאו שדה, הנוף מופיע על שלושה מסכים. אופק נטול אנשים, מבנים או חפצים. יופיו של הטבע, המואר על ידי השמש הנמוכה, מנוגד לגוונים האפלים יותר של הסצנה. ככל שהוידאו מתקדם, האור חושף סימנים על האדמה בעקבות מתקפת החמאס באוקטובר 2023.

על סף השינה, שתי אחיות צעירות, שואלות על המלחמה. דמויות דמיוניות נחלצות לעזרתן: צב, קיפוד, טיל ופיית שיניים שלא באמת קיימת. אמא שלהן, מנסה בכל דרך למנוע את המסע לעבר אובדן התמימות, אך מגלה שהמשימה יותר קשה משחשבה.

מסע של יום אחד אל חוף סירונית בנתניה חושף את המתח בין חלום הארץ המובטחת, המלחמה, והמציאות המורכבת של יהודי צרפת.

סדציה פליאטיבית היא הליך חוקי בארץ שמאפשר שינה עמוקה לחולים סופניים – שינה ממנה לא יקומו. הסרט מלווה את קרן, אחות פליאטיבית, במפגשים מרגשים לקראת סוף חיים בניסיון להבין: איך מגשרים בין החלטה של אדם לסיים את חייו לבין העצב התהומי והחשש מפרידה? ואיך אנחנו היינו רוצים שהמוות שלנו ייראה?

ישראל היא "מדינה קטנה מוקפת אויבים" ועליה להיות מוכנה כל הזמן למלחמה הבאה. אך לא מספיק צבא חזק, גם האזרחים צריכים לשתף פעולה, ולהיות אחראים ומוכנים. קליידוסקופ קומי-טרגי על מדינה המתרגלת מצב חירום קיומי וממכר.

בחדר ההמתנה בבית החולים, בזמן שאִמה בניתוח, מתארת הבמאית כיצד נראית פעולת ההמתנה ובודקת אם תצליח לשלוט במציאות. עד מהרה, המציאות מנפצת את ניסיונותיה ומניחה את זמן ההמתנה בידיה, כפי שהוא באמת, אינסופי.